התיאוריות המיסטיות של “אני החיים – I Am”

התיאוריות המיסטיות של "אני החיים - I Am" בעולם של מיסיטקה קיימות מספר תפישות מאתגרת של רווחות של ימינו והקשר לרוחנויות. תפישה אחת היא התפישה הרוחנית הרווחת כי הנצח אינו משתנה, לכן בדרך כלל אנשים שחווים התעוררות נוהגים להשתמש במושגים כמו “המוחלט”, “הבלתי משתנה” ועוד. אם נסכים לרגע כי כל מה שיש הוא נצח, ונחבר לכך את העובדה שהמדע המודרני מספר לנו זה מכבר על כך שהיקום הוא ישות מתפתחת, נתחיל לבוא במגע עם אפשרות מפתיעה והיא שהנצח הוא ישות מתפתחת.
אם כן ברמת האדם שמתעורר לעצמו יהיה קשה לומר שברגע ההתמזגות עם הנצח האדם הגיע למנוחה הסופית , כפי שקורה בהארה הקלאסית. המשמעות של התמזגות עם הסיפור החדש היא התגלית כי המנוחה המוחלטת בנצח היא גם תנועה והתפתחות.

הסיפורו החדש של היקום

כך שהשחרור או ההארה במסגרת הסיפור החדש הוא שחרור מאוד דינאמי, שחרור שבו תנועה בתוך החיים היא המנוחה הנצחית עצמה, ולמעשה רק כשהאדם מתמזג לחלוטין עם הדחף היצירתי של היקום, הוא יכול להגיע לאותה מנוחה מיוחלת.
בימינו התפישה המדעית – חילונית היא השקפת העולם השלטת.

תפישה זו מספרת לנו את סיפורו החדש של היקום, סיפור שמתחיל בתיאוריה הפיזיקאית של המפץ הגדול. אך נדמה שתיאוריה זו כמו גם המדע כולו הפכו את חיינו למשוללי כל אלמנט של קדושה. הסיפור החדש מאחד בין מה שאומרת לנו הפיזיקה לבין סיפורו של הנצח. כשאנו מאחדים בין שני הסיפורים במובן מסוים ניתן להגיד כי סיפורו של היקום “נטען” באנרגיה האמיתית שלו, שהיא אנרגיה רוחנית, נצחית בטבעה.
באופן זה אנו יכולים להתחבר לטבעו המקורי של החומר, טבעו הנצחי, שממנו אף אנו בני האדם מורכבים, במילים אחרות זהו שער דרכו אנו יכולים להתחבר חזרה למקורותינו הנצחיים ולמלא את חיינו במשמעות אמיתית.

אין לנו יותר לאן לברוח

המשמעות האחרונה של הסיפור החדש היא “שאין לנו יותר לאן לברוח”…מכיוון שאם הפנמנו את העובדה כי אנו בנויים מחלקיקים נצחיים, והעולם בו אנו חיים על כל מורכבותו מורכב אף הוא מאותם חלקיקים, בהכרח נגיע למסקנה כי החיים הם ביתנו האמיתי.

יתרה מכך אם נבין זאת לעומק, תתחיל להתעורר בנו השאלה כיצד ניתן לחשוף את האלמנט הנצחי בכל פרט ופרט מחיינו – במערכות היחסים שלנו, בעבודה, באופן הדיבור שלנו, בחשיבה שלנו ועוד.
אנו נהפוך למעוניינים מאוד בחיים, ולא נרצה להתעלות מעליהם אלא להתמזג אל תוכם עד שלא נוכל יותר להפריד את עצמנו מהם, עד שלא נוכל יותר לומר “אני והחיים”. אדרבא, באותה נקודה תחושת הקיום הבסיסית, תחושת ה- “I Am” תוכל סוף סוף לומר בהקלה – “אני החיים”.