מיסטיקה והארה חדשה

מיסטיקה והארה חדשה מהי הארה חדשה? הארה חדשה היא קודם כל סיפור חדש, או מיתוס חדש. למעשה זהו סיפורה של ההארה מנקודת מבטו של הנצח.
אם כן בראשית היה נצח. אותו נצח החליט יום אחד להצטמצם, וזה לא היה כל כך קל מכיוון שהדבר היה כרוך בדחיסה עצומה, דחיסה של “אין חומר” לחומר. כדי לעשות זאת נדרשה אהבה עצומה. אל תוך החומר נדחסו כל התכונות של הנצח- אהבה, יצירה, חמלה, חיוביות, שפע ועוד אינסוף תכונות פוטנציאליות. הנצח המשיך להידחס, וכך נוצרו גלקסיות, שמשות וכוכבי לכת, שגם הם טעונים באותן תכונות בראשיתיות אך בקנה מידה הולך וקטן. בשלב מסוים באבולוציה של הנצח, התפתח על אחד מכוכבי הלכת המרוחקים ביותר יצור שהיה בעל היכולת התבונית לחשוב ולהבין.
בשלבים הראשונים להתפתחותו הוא היה מעין חומר נצחי, ללא מודעות עצמית, עד שיום אחד קרה ‘פלא מסוים’ ובתוך אותו יצור נולדה היכולת למודעות עצמית.

הארה החדשה וגילוי עצמי

כך החומר היה יכול לראשונה להתחיל לדעת את עצמו כנצח. האנשים הראשונים שחוו זאת היו כה מופתעים מהגילוי של עצמם כנצח עד שהם פרשו את כל מה שהם ידעו על עצמם עד לאותה נקודה כשקר או אשליה. הם התחילו לפתח תורות וטכניקות שהצביעו על כך שישנו מימד שנקרא רוח, השונה בטבעו מהמימד שנקרא חומר. התרגולים שהם הציעו עזרו לאנשים אחרים להגשים גם כן את אותו מצב של ידיעה עצמית – דרך היכרות אינטימית עם היסוד הרוחי שבתוכם- מצב אותו הם כינו “הארה”. בתמימותם הם חשבו שהעולם החומרי הוא מעין “טעות אלוהית”, וכיוונו אל מעבר לו.

באותם ימים מעט היה ידוע על טבעו של העולם והיקום הסובב את כדור הארץ, דבר שהגביל מאוד את היכולת לפרש באופן נכון ומתוך פרספקטיבה רחבה את אותה חוויה של גילוי הנצח. זו הסיבה לכך שאותם בני אדם ראשונים שהתעוררו למימד הרוחי שללו לחלוטין את המימד החומרי, ובכך יצרו הפרדה בין החיזיון הפנימי של הנצח לבין עולם התופעות הנגלה.
בנוסף, אותם בני אדם שחוו התעוררות רוחנית פרשו אותה כחוויה שקורית לאינדיבידואל, ולמעשה עד לעצם היום הזה כך הארה נתפשת אצל רובנו – כחוויה שהיא נחלתו של היחיד. ניתן לראות כיצד תפישה זו משתקפת בדעותינו לגבי אנשים מוארים והמצב הנאור בכללותו, דרך אמירות כגון: “הוא הגיע להארה”, או “הוא משוחרר מסבל”, או “אני טרם הגעתי להתעוררות והארה” או “אני חייב להגיע להארה” וכן הלאה. במחשבתנו הארה היא עדיין אירוע פרטני.

אינדיבידואליזם בעידן הארה חדשה

אך נדמה כי פרשנות זו לגבי טבעה של ההארה – על כך שהיא קורית לאינדיבידואלים – עומדת בסתירה מסוימת עם הדיווח של התגלית עצמה שהארה טומנת בחובה, והיא התגלית שהכל הוא נצחי (ישנם כמובן תיאורים שונים בהתאם למסורות שונות: היהודי יקרא לזה אלוהים, הנוצרי ישו, הבודהיסט נירוואנה וכן הלאה). אנשים נאורים פעמים רבות מדווחים על כך שהם התמזגו עם הנצח או המוחלט, אך החוויה נשארת בגדר חוויה אישית.

הפרדוקס טמון בכך שלמרות הגילוי של הנצח בתור המהות העמוקה ביותר של האדם, אותו אדם שהתעורר עדיין מספר את סיפור ההתעוררות מנקודת מבט אינדיבידואלית ולא מנקודת המבט של הנצח. אפשר היה לצפות שאם אדם מגלה ברגע מסוים כי מהותו העמוקה ביותר היא נצחית, הוא יתחיל לספר את סיפורו מפרספקטיבה זו ולא מתוך תפישה אישית.
למה הכוונה?
אם האינדיבידואל שמתעורר לעצמו כנצח מבין כי זוהי זהותו החדשה, הרי שההתעוררות לא קרתה לו כיחיד, אלא קרתה לנצח שהתעורר לעצמו כבן אדם. אם כן ניתן לומר כי התעוררות אינה קורית לאינדיבידואלים (כיוון שאז ישנה סתירה עמוקה בין מצב ההתעוררות לבין הפרשנות שלו כפי שראינו) אלא היא תהליך שבו הנצח מגלה את עצמו כבן אדם.